Duong Thi Ngoc Dung, סגן יו"ר איגוד הטקסטיל וההלבשה של וייטנאם, אמר כי תעשיית הבגדים של וייטנאם עדיין מסתמכת בעיקר על חומרים סיניים כגון כפתורים, חוטים, תוויות ואריזות, כאשר רק כ-30% עד 40% מהחומרים מיוצרים במקום.
מחסומי שפה והלם תרבות הם גם מכשולים בניהול עובדים בדרום מזרח אסיה, שחלקם פחות מנוסים מעמיתיהם הסינים.
מייקל לסקאו, איש עסקים וייטנאמי שמחבר בין יצרני בגדים מקומיים לקונים מעבר לים, אמר:
רוב הלקוחות המבצעים הזמנות במפעלים וייטנאמיים נמנעו מחתימה על חוזים ארוכי טווח עקב חששות לגבי ביקוש עולמי חלש.
ללא התחייבויות ארוכות יותר אלו, חברות הלבשה רבות עובדות על בסיס חודש לחודש, וחלקן אף מתכננות לצמצם את שבוע העבודה לארבעה ימים כדי לצמצם עלויות, אמר.
גללים מאגודת הטקסטיל וההלבשה של וייטנאם אמרה כי יעד יצוא הבגדים של המדינה השנה הוא עדיין 40 מיליארד דולר, וכמה לקוחות במדינות מפותחות מהססים להסתמך יותר מדי על סין. לדבריה, יצוא הבגדים במחצית הראשונה של השנה היה 18.6 מיליארד דולר, המהווה 11.3% מהיצוא הכולל של וייטנאם.
