על פי הדיווחים, במהלך פגישה שהתקיימה לאחרונה בבית הלבן עם בכירים מענקיות הנפט כמו אקסון מוביל, שברון וקונוקופיליפס, טראמפ הצהיר, "נעבוד עם ונצואלה". הוא הוסיף, "לחברות אמריקאיות תהיה הזדמנות לבנות מחדש את תשתית האנרגיה של ונצואלה ובסופו של דבר להגדיל את ייצור הנפט לרמות חסרות תקדים. אם תשלב את ונצואלה וארה"ב, אנחנו שולטים ב-55% מהנפט העולמי".
ארה"ב תשלוט ב-55% מהנפט העולמי. הצהרתו של טראמפ עוררה במהירות סערה במרחב הציבורי. במבט ראשון, זה נראה כמו דמות המסוגלת לשכתב את נוף האנרגיה העולמי; לאחר הרהור נוסף, זה מעורר ספקות אינסטינקטיבית-האם באמת ניתן לבטל את צו הנפט העולמי במשפט אחד? ברור שהתשובה לא כל כך פשוטה.
ראשית, "55%" אינו מסקנה אנרגטית קפדנית.
מנקודת מבט קפדנית של סטטיסטיקת אנרגיה, ההצהרה של טראמפ היא בלתי נסבלת.
על פי נתונים מוסמכים זמינים לציבור, עתודות הנפט הגולמי המוכחות של ארצות הברית מהוות אחוז קטן יחסית מהכלל העולמי. בעוד שלונצואלה יש את אחת הרזרבות המוכחות הגדולות בעולם, אפילו הוספת המשאבים של שתי המדינות יחד לא מגיעה ל-55%. בין אם נמדד ברזרבות, ייצור או בקרה בפועל, נתון זה אינו תואם את המציאות.
במילים אחרות, זו אינה מסקנה המבוססת על חישובים של מוסדות אנרגיה, אלא ביטוי פוליטי כללי ביותר, אפילו מוגזם בכוונה.
שנית, "55%" הוא רק מספר; שליטה היא הליבה.
כדי להבין את האמירה הזו, אי אפשר להתמקד רק ב"שמן", אלא חייבים להסתכל על המילה "שליטה".
ההצהרה של טראמפ אינה דנה במצב האנרגיה הנוכחי, אלא מתארת עתיד שהוא מקווה לעצב. התמונה: אם הון אמריקאי-יכנס מחדש למדינות-עשירות במשאבים, אם הסנקציות והכללים יוגדרו מחדש, ואם פיתוח אנרגיה ישלב עם כספים, צבא ודיפלומטיה-אז העמדה הדומיננטית של ארה"ב במערכת האנרגיה העולמית תוגבר עוד יותר.
זוהי שפה אסטרטגית, לא תיאור עובדתי.
ברמה הבינלאומית, האמירה הזו היא יותר כמו בדיקה וצורה של לחץ. זה מרמז כי ארה"ב אינה מרוצה מצו האנרגיה הקיים, ואינה מוכנה לקבל באופן מלא מנגנון איזון שוק הנשמר על ידי כוחות רבים. אנרגיה היא כבר לא רק סחורה, אלא כלי אסטרטגי שניתן להשתמש בו שוב ושוב.
בהקשר זה, כל אמירה בדבר "פרופורציה" או "שליטה" תוגבר ותפורש על ידי השוק והמדינות השונות, ובכך ישפיעו על הציפיות, המחירים וקצב התחרות.
שלישית, סיכונים מתחילים באמת להצטבר רק כאשר האנרגיה היא מאוד פוליטית. ניסיון היסטורי הוכיח שוב ושוב שברגע שהאנרגיה עוברת פוליטיזציה מוגזמת, תנודתיות השוק מוגברת לעתים קרובות.
בטווח הקצר, הסנטימנט קודם לפעולה בפועל; בטווח הבינוני, ההגנה של מדינות עשירות במשאבים-תמשיך לגדול; בטווח הארוך, מערכת האנרגיה העולמית עשויה להאיץ את הפיצול שלה, אפילו להתקדם לקראת היווצרות גושים.
וכל זה לא מחייב למעשה "שליטה ב-55% מהשמן" כדי להתרחש.
